רז - פל חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' קוזינסקי

פסק דין

1.תביעה זו הוגשה ביום 03.01.11 ומאז עברה "גלגולים" רבים, הוגשו בה בקשות שונות על ידי הצדדים, התחלפו המותבים בפניהם התנהלה התביעה וסופו של דבר הגיעה לפתחי כאשר המותבים שהיו לפני קבעו שהתביעה תנוהל בסדר דין מהיר והורו לצדדים להגיש תצהירים לקראת ניהול הוכחות אשר התקיימו היום בפניי.

2.התובעת היא חברה קבלנית שבנתה את "מרכז רזין" באילת והנתבעת רכשה מהתובעת חנות בבניין.

לטענת התובעת, תוך כדי בניית המרכז הזמינה הנתבעת מהתובעת תוספות שונות, כמפורט במסמך מיום 04.10.87 שהינו נספח ב' לתצהירו של מר יצחק רזין (להלן: "התוספות").

3.לטענת התובעת הנתבעת לא שילמה לה עבור התוספת ונותרה חייבת לה סכום של 1,140 ₪ (קרן) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וסך הכל 10,191 ₪ שהוא סכום התביעה (סעיפים 16,17 לכתב התביעה המתוקן מיום 06.12.12).

התובעת פנתה לדבריה בדרישות לנתבעת אולם זו סירבה לשלם את התמורה עבור התוספות.

4.הנתבעת טענה בכתב הגנתה להתיישנות, הואיל ומדובר בתביעת חוב משנת 1987, כטענת התובעת.

ביום 15.03.11 החליטה כבוד הרשמת ש.שטרית (כתוארה דאז) כי טענת ההתיישנות תידון בישיבת קדם משפט.

ביום 20.04.11 בקשה הנתבעת לדחות את התביעה בשל התיישנות ובאותו יום הורה כב' השופט אלון רום לתובעת להגיב תוך 10 ימים.

5.כפי שעולה מכתב התביעה, מדובר בחוב שנוצר לטענת התובעת בשנת 1987, התובעת פנתה לנתבעת פעמים רבות בדרישה לתשלום החוב, אולם למרות זאת ולמרות הזמן הרב שחלף, הגישה התובעת את כתב התביעה רק ביום 03.01.11, שנים רבות לאחר חלוף תקופת ההתיישנות שהינה 7 שנים על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות,התשי"ח-1958.

בסיכומיה טענה התובעת שהנתבעת רימתה אותה והתרמית התגלתה רק לאחרונה, אולם טענה זו לא נטענה כלל בכתב התביעה ואילו במכתבה של התובעת משנת 1989 (נספח ד (2) לתצהירו של מר רזין) מפורטות כל העובדות שלגביהן נטענה בסיכומים טענת תרמית, כך שגם עובדות אלו היו ידועות לתובעת עוד בשנת 1989 ועילת התביעה בגינה התיישנה זה מכבר.

כאמור, ביום 20.04.11 הורה בית המשפט לתובעת להגיב לטענת ההתיישנות וזו אכן הגיבה, אולם מסיבה לא ברורה בית המשפט לא החליט בבקשה זו עד היום.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התביעה התיישנה ולכן היא נדחית.

6.למעלה מן הצורך, אוסיף כי מאחר והצדדים העידו ונחקרו בפני, התרשמתי מעדותה של הנתבעת כי היא אומרת אמת ועדותה נתמכת במסמכים כגון חוות דעת של חברת אדום מיום 25.06.90, נספח ו' לתצהירה של הנתבעת וכן הסכם הרכישה מיום 26.0287, נספח א' לתצהירו של מר יצחק רזין.

7.הנתב עת העידה כי התוספות לא בוצעו על ידי התובעת אולם למרות זאת היא נאלצה לשלם עבורן וכך עשתה, כי התובעת לא הסכימה למסור לה את החזקה בחנות לפני שסיימה לשלם את כל התמורה בגין רכישת הנכס בצירוף התוספות.

הנתבעת תיארה בעדותה תיאור "חי" ומפורט כיצד אולצה על ידי מר רזין לשלם עבור התוספות, למרות שאלו לא בוצעו, כיצד התלווה אליה מר רזין אל הבנק וכיצד חתמה על השיקים שמסרה לתובעת בסופו של דבר.

אני מאמין לנתבעת שהיא שילמה לתובעת את כל מה שהייתה אמורה לשלם לה על פי הסכם הרכישה ועבור התוספות ואני מאמין לה שהתוספות לא בוצעו במלואן, כפי שנרשם גם בחוות דעת אדום מיום 25.06.90.

מר רזין לא העיד בקשר לכך ולא התייחס אף לא במילה אחת לטענותיה של הנתבעת בדבר אי ביצוע התוספות ותשלום מלוא התמורה בגינן, זאת על אף שתצהירי הנתבעת הוגשו כחצי שנה לפני שהוגש תצהירו של מר רזין (אף על פי שהסדר צריך היה להיות הפוך, אולם משהתובעת התמהמהה בהגשת תצהיריה ולא הגישה אותם במועד, הגישה הנתבעת את תצהירה לפניה).

התובעת בחרה כאמור לא להתייחס לטענות הנתבעת והיא מסתמכת על נספח ג' לתצהירו של מר רזין, מסמך שנחזה להיות דף פנימי בהנהלת החשבונות של התובעת, כתוב בכתב יד ואין לדעת מי רשמו ועל סמך מה.

8.מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להידחות גם לגופו של עניין, ללא טענת ההתיישנות.